בחלק 2 של הסדרה דיברנו לא מעט על השימוש במדיה חברתית כדי לקדם מותגים וכדי ליצור דו שיח בין המותג למשתמשים. בחלק השלישי והאחרון בסדרה אנחנו עוסקים בתוכן ושוב חוזרים לנושא הסגנון.

ינון לנדנברג צורך את המותגים שאותם הוא מקדם ומדווח על העדפותיו בטוויטר ובבלוג שלו לצד דיווחים על היום יום שלו. בעוד שלנדנברג מקשר את עצמו למותג שהוא מקדם, המותג הופך למקושר למותג-לנדנברג לטוב ולרע. האם יש לסגנון הזה איזה שהם מגבלות? כמה פעמים יכול מפרסם לקדם מותג באמצעותו? וגם כמה מפרסמים-מותגים יש?  גם חברת The Box מספרת סיפור, אולם להבדיל מינון היא איננה מקשרת בין The Box לבין המותג שאותו היא מקדמת ולעיתים היא אף איננה מזכירה באופן גלוי את המותג בתוכן שהיא יוצרת עבורו. במקרים רבים The Box יוצרים קמפיין שלם מבלי לקנות מדיה*.

על אף הבדלי הסגנון גם חברת The Box וגם לנדנברג מסכימים שכדי לקדם מותג, הכרחי להשתמש בדרך העתיקה ביותר הידועה לאדם להעברת אינפורמציה - לספר סיפור, רצוי שיהיה בעל ערך. כמו גם לשלב בין מדיות שונות ולקיים קשר רציף עם משתמשים ומשתמשים פוטנציאלים.

יכול להיות שלא כל כך הרבה השתנה. מפרסמים סיפרו סיפורים מאז ומתמיד כדי לקדם מותגים. מה שבכל זאת השתנה זו רמת המעורבות שנדרשת כיום מהמותג. אם בעבר המותג שכר מפרסם שיעשה את העבודה, היום המותג נדרש לקחת חלק מרכזי בתהליך. רמת האוטנטיות של המותג, השקיפות והיכולת לקיים דו-שיח עם המשתמשים הקיימים והעתידיים של המותג לאורך זמן הפכו מרכזיים בתהליך. עם מגוון האמצעים והכלים שעומדים לרשות המותגים והמפרסמים כיום ועוד יעמדו לרשותם בעתיד התהליך השיווקי/פירסומי הזה רק צובר תאוצה.

*קניית מדיה = קניית זמן מסך בטלוויזיה, זמן שידור פרסומות ברדיו או עמודי פרסום בעיתונים.

• פרסום

• בלוג

• כתוביות

• תוכן

• ישראל

• תקשורת המונים

• מדיה

• מקורי

• אישי

• טכנולוגיה

• טוויטר